הגולם והשפות

יש קושי מסוים בלכתוב בשפה שאתה לא באמת משתמש בה ושהיא גם לא שפת אם שלך במקרה שיש דבר כזה, אני אישית לא יודע. אולם אני כן מתקשה ועדיין מנסה... במיוחד זה באמת אחרת מי שפות אחרות כמו גרמנית שבה שפת הרחוב והשיחות לא בשוני טרגי לחיבור... לכן הסופר ואפילו הפוילטוניסט רק מתאירים את הראליה בחוץ, בעברית אבל הבדבל לפעמים לא משמעותי עד שב"א פותח חומש ופשיטא ספרות כלשהאי. אתה מקשיב לכזאת שלות הכעס בשוני ההוא אפילו יותר טוה כשר אתה לא מדבר עברית, לא עם עצמך וגם לא עם אף אחד... זה כואב טיפה אבל אתה עדיין בלי מילים. אבל אתה כבר ירושלמי, רואה את העולם בעניים עבריות ובסך הכל אתה לא מסוגל לדבר. הניך הגברמנית... שפה שאתה מכיר הכי טוב מכולן אבל אתה לא מאוהב בה, היא רק תרגום ארוכה של העניים העברים. איכשהו שכחת איך להיות לא מנומס. האנגלית זה משהו אחר, היא שומרת עליך מהמצאיות, מכל רע אבל גם מכל טוב שבעולמך. אתה לא רוצה להיות כ"כ גלוי ובסוף הדברים אתה קצת עשוי, ככל דבר בארץ זו... המסתכל בענייך פוחד ורואה את קרבת המוות, את האלימות שמחביאה מתחת העור שלותך, סוף-סוף אתה ערום ואין לומר שאתה לא בסיכון כשר אתה עומד באמת כזאת מפני שכבסיפור הגולם, כשבן סירה והנביא יצרו אותו עם ספר היצירה היה כתוב במצחו "אמת" אבל איך שהורידו את האלף למען להתחיל בבראשית גלוי איך עכשיו הוא "מת". שכחת איך לחיות אבל עדיין אתה הווה... עקב כך אתה גר בירושלים וכותב עברית לפעמים אבל לא ממש חי.